איסר אורמלנד

נולדתי ב-1926 בכפר וולקה-ש שליד קאמין-ק. לכל היותר חיו בכפר שתים-עשרה משפחות יהודיות. לא היו מכוניות, ונסענו בעגלות רתומות לשוורים. אִמי הייתה צביה לבית קפלן. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הייתי בן 13. היינו משפחה גדולה, שבעה ילדים. אחי הבכור, מרדכי ז"ל, עלה ארצה ב-1936. הוא היה בהכשרה במשך זמן רב, ואחר כך עלה לארץ. הייתה לו חברה, והוא עזב אותה ונסע לארץ. אחרי שלוש שנים הוא חזר, ושניהם נסעו יחדיו לארץ-ישראל. אז באו הסובייטים, והגבול עבר בנהר הבוג - ממזרח לו היו הרוסים, וממערב הגרמנים.

עד לגיל 12 הלכנו לבית-ספר בבוקר ואחר כך ל"חדר". המשפחות היהודיות בכפר החזיקו בחור ישיבה, והוא לימד ב"חדר" בשעות שלאחר בית הספר. הוא ישן אצלנו, אכל ולימד את הילדים. בגלל לימודים אלה ידעתי עברית. זכורות לי המשפחה של יואל הדס (איידס) ומשפחת קפלן.

אחרי שהרוסים נכנסו לכפר, הגיעו אליו יהודים שברחו מפולין והמשיכו הלאה. אנחנו עוד ישבנו בבתים והם ברחו. רבים אחרים חזרו לצד הגרמני, כי הרבה יהודים נשארו בשליטת הגרמנים. אלו שחזרו לשטח שבשליטת הגרמנים - נהרגו. אלו שברחו - נשארו בחיים, כי הרוסים שלחו אותם לארכנגלסק ולסיביר.