ב-1991 הגתה קבוצה קטנה של פרטיזנים מישראל וחבריהם לנשק מארצות-הברית את הרעיון להקים אנדרטה לזכרם של פרטיזנים וחיילים יהודים מווהלין, אלו שנפלו במלחמה נגד הנאצים ואלו שניצלו ונפטרו לאחר מכן. על הקבוצה היוזמת נמנו החברים יעקב (אליושה) צביבל וזאב רווה (ורבה) מישראל, ושמואל אבא קלורמן ז"ל וישעיהו זרוצקי ז"ל מארצות-הברית; האחרונים התחייבו לממן את מרבית ההוצאות הנדרשות להקמת האנדרטה. ארבעתם היו מראשוני הפרטיזנים שהתארגנו בקיץ 1942 בגדודו של קרוק ובחטיבה של "דיאדיה פייטייה", חטיבה שהצטרפה בהמשך לאוגדה של הגנרל פיודורוב רובנסקי ופעלה בצפון ווהלין.

זאב רווה (ורבה) סיפר:

"...יחידה זו ניהלה קרבות אין-סופיים נגד הגרמנים והמשטרה האוקראינית, אולם הייחודיות שלה הייתה בייצור עצמי של מוקשים בתנאי היער ופיצוץ עשרות רבות של רכבות בקווים קובל-סארני-קייב, קובל-רובנה ובריסק-פינסק-מינסק, אשר הובילו תגבורת של כוח אדם וציוד צבאי לחזית המזרחית.

בקרבות הרבים ובמעשי החבלה שבצענו נפלו חברים רבים. הם נקברו ביער שלנו בחלקה מיוחדת. אולם לאחר יציאתנו מהיער, השתלטו עליו "הבנדרובצים" וכל סימן לקברים הללו לא נותר. במשך שנים רבות הציקה לי המחשבה שאנחנו שנשארנו בחיים לא הצלחנו להנציח את זכר חברינו הנופלים. בחודש אוקטובר 1991 נפגשתי עם חברי לקרבות, יעקב (אליושה) צביבל... ששכל את אחיו, ישעיהו, באחת הפעולות. הוא הציע הצעה קונקרטית, שנקים אנדרטה בארץ לזכר הפרטיזנים שנפלו. הרעיון שבה את לבי, מאחר שקינן בי, כאמור, כבר זמן רב..." .

ארגון יוצאי ווהלין בישראל אימץ את הרעיון, והוחלט על הקמת אנדרטה בסמוך ל'היכל יהדות ווהלין' שבגבעתיים. עיריית גבעתיים אישרה את הפרוייקט, ולשם כך תרמה שטח בגן הסמוך להיכל. לאחר פטירתו של שמואל אבא קלורמן, רעייתו זיסל המשיכה בדרכו בליווי הפרוייקט ובתמיכה בו. לאחר פטירתו של ישעיהו זרוצקי, רעייתו רוז'קה המשיכה לתמוך בפרוייקט. כמו כן תמכו בפרוייקט משפחתו של אהרון סוקול, יליד קאמין-ק, ורעייתו פרידל ז"ל. גם אלה מאנשי העיירות של ווהלין המאורגנים בארץ תרמו כספים ככל שיכלו. גרשון ויהודית פוגץ' מכפר-סבא סייעו אף הם לבניית האנדרטה.

הוועדה לניהול הפרוייקט כללה את האנשים הבאים: אברהם ביבר (מרכז הוועדה ויושב-ראש ועדת הכספים) מקאמין-ק, יהודה מרין (מזכיר) ממנייביץ', זאב רווה (ורבה) ממנייביץ', יעקב (אליושה) צביבל מפנייבנו, סנדר אפלבוים מוולדימירץ, יצחק (פאשה) אבידוב (רייכמן) מסארני, עזרא ניר (נציג הנהלת 'היכל ווהלין') מלודמיר, האדריכל דני שגב (נציג עיריית גבעתיים) ושמואל אפרת מרפלובקה. האנדרטה היא פרי עבודתם של הפסלת הסביבתית, הגברת איילת שלונסקי-ביתן, ושל האדריכל מר מיכאל אלקובי.

האנדרטה מורכבת משני קירות. קיר אחד הוא גבוה, וחרותה בו דמות פרטיזן לוחם מאת הפרטיזן-האמן אלכסנדר בוגן; הרישום נעשה על ידי בוגן בעת חזרתו ממשימה של העברת הנוער הווילנאי ליער בסתיו 1943. על הקיר השני חרות שיר הפרטיזנים המקורי באידיש, בעברית ובאנגלית. השורה התחתונה של השיר היא "אנחנו פה". בנוסף לכך, על גבי זכוכית מיוחדת בקיר הכניסה ל'היכל ווהלין' חרותים כאלף שמות של פרטיזנים ולוחמים יהודים יוצאי ווהלין - אלו שנפלו בקרבות ואלו שנפטרו לאחר המלחמה.

ב-25 באוקטובר 1994 נערך טקס הסרת הלוט מעל האנדרטה. בטקס נכחו ראש עיריית גבעתיים אפי שטנצלר, ממלא מקומו מר חיים ברזל, רבני העיר, יושב-ראש הארגון העולמי של יוצאי ווהלין בישראל עו"ד שלמה זיסקינד, נציגי קהילות ווהלין בארץ, פרטיזנים ולוחמים יוצאי ווהלין, נציגי שגרירויות פולין, ביילורוסיה ואוקראינה וקהל רב. מדי שנה, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה (כ"ז ניסן), מתקיימת עצרת לרגלי האנדרטה בנוכחות נציגי עיריית גבעתיים ויוצאי ווהלין בארץ. כן מתקיים טקס הנחת זרי כבוד על ידי הארגונים ויוצאי עיירות ווהלין .

פרומי שחורי, מנהלת 'בית ווהלין' (שלוחת בית הספר המרכזי להוראת השואה של 'יד ושם' בגבעתיים), כתבה למר אהרון שטיין מארגון יוצאי ווהלין דברי תודה והערכה על הטקס בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת תשס"ג:

"...ברצוני להודות לך ולחברים המסורים של האיגוד של יוצאי ווהלין על התכנון ועל הביצוע של טכס הנחת הזרים ברחבה שלפני האנדרטה בבית ווהלין. תרומה נפלאה תרם האיגוד בכך שקשר בטכס זה בין עבר להווה, בין הלוחמים לבין ניצולים אחרים, בין יוצאי ווהלין ובני הדור השני והשלישי לתושבי גבעתיים.

באמצעות האירוע נצררו בצרור החיים קהילות ווהלין שחרבו. ניתנה לציבור הרחב הזדמנות להרכין ראש לאותן קהילות, שאין בהן עתה רגל של יהודי ואך קברי אחים ואתרים יהודים, אנדרטאות דוממות לעושר האנושי, התרבותי, הדתי והחברתי, שהיה קיים באותם ימים ונרמס על ידי בני עוולה.

אני מבקשת להודות באמצעותך למר אברהם ביבר, למר בוריס בריק, לגב' שושנה פלג, למר יהודה מרין על האופן המרשים, בו ניהלו את הטכס ליד האנדרטה ולשאר הפעילים על תרומתם בעשייה. מי ייתן ומן הבית הזה, באמצעות העשייה של יוצאי ווהלין ושל אנשי "יד ושם", תקובע טראומת השואה בזיכרון הקולקטיבי והאישי..." .