מקום המחבוא שלנו היה קרוב ליערות, לפרטיזנים. הפרטיזנים באו מדי לילה כדי לחפש אחר מזון. הגויים ידעו שיש יהודים בין הפרטיזנים. הגוי אמר לפרטיזנים: "אל תקחו ממני דבר, יש לי ארבע נשים בעליית הגג."

יצאתי מעליית הגג, זיהיתי שמדובר ביהודים ואמרתי: "אל תקחו ממנו דבר, הוא הציל אותנו." אחר כך הפרטיזנים לקחו אותנו ליערות. היינו ביערות עם הפרטיזנים, באוטריאד של קרוק. באמצעות הפרטיזנים נודע לנו מה מתרחש במלחמה. הגיעו מטוסים רוסים והצניחו אספקה ביערות. היו גם אוקראינים בין הפרטיזנים. אחר כך פגשתי מישהו מקאמין-ק, והוא סיפר לי כי סנדר לנדא היה עם הפרטיזנים. פגשתי אותו - את מי שעתיד היה להיות בעלי – ב-1943; הוא היה אחראי על חלוקת המזון. הוא לא עשה פעולות צבאיות כמו הפעולות שעשו הפרטיזנים - הנחת מוקשים לרכבות גרמניות, וכן הלאה. הוא היה במחנה האזרחי שהיה צמוד לאוטריאד של קרוק, והיה אחראי לכל האספקה.

היינו במחנה האזרחי במשך 1943–1944, ויצאנו מהיערות באביב 1944 עם הגעתם של הרוסים. חזרתי לעירי עם אִמי ואחותי, ולא מצאנו אף אחד. אחר כך יצאנו לכיוון הגבולות. האיש שפגשתי בפרטיזנים היה אִתנו, וביולי 1944 התחתנו. עזבנו את העיר. ניסינו לחפש יהודים ולהתאסף ביחד. הגענו לעיר הפולנית קטוביץ', ומשם המשכנו לגבול הגרמני. היו שם רוסים, ונסענו בצורה חופשית. הגענו לקרקוב, ושם פגשנו יותר יהודים. עם היהודים האלה יצאנו לאוסטריה, וב-1945 היינו במחנה וינדרמיכל שליד לינץ; במחנה זה הייתה משלחת שבאה מארץ-ישראל, ודיברנו על עלייה לארץ. בזמן שהותנו במחנה קיבלנו מזון ובגדים שנשלחו מארצות-הברית. שלושה מאחיה של אִמי היו בארצות-הברית. זכרתי את כתובתם וכתבתי אליהם. אחרי חמישה או שישה שבועות חזר אלינו המכתב, כי הם כנראה עברו דירה. סבתי שנפטרה בינתיים והדודים הגיעו ב-1921 לארצות-הברית. באוסטריה היו חיילים אמריקנים, והיה גם רב יהודי בצבא האמריקני. הגעתי למשרד ואמרתי לגברת שהייתה שם כי הקרוב שלנו נמצא ב"מילבאוקי". היא ביקשה ממני לאיית את שם המקום, ואז אמרה: "זו מילווקי!" אִמי מסרה לה את השמות של אחיה, והיא מצאה אותם. דודיי שמחו לדעת כי אנחנו בחיים וביקשו שנבוא מיד. ב-1946 נסענו לארצות-הברית, כי אִמי רצתה לפגוש את אחיה. באתי לשם עם בעלי ואִמי. בתחילה נסעה אחותי לישראל, התחתנה שם, ולאחר עשר שנים באה לארצות-הברית עם בעלה וילדיה. אִמי רצתה שבִּתה תהיה אִתה.

בסיום דבריי אזכיר את שמות בני משפחתי שנרצחו בשואה. ב-1942 נרצחו יחד עם יהודי קאמין-ק: אחותי הינדה, בעלה ישראל ובנם בן השנתיים אהרון. שם המשפחה: פרצ'יק; אחותי מרים בת השש-עשרה. שם המשפחה: מליק; אחותי פרידה בת הארבע-עשרה. שם המשפחה: מליק; בעלי הראשון שלום קמינר, ובני אהרון בן החמש; חותני לייזר קמינר ואשתו חוה (ההורים של שלום בעלי); אחיו של שלום, קוסיה, אשתו רבקה ובנם בן האחת-עשרה; רחל (אחותו של שלום), בעלה ובִתה. שם המשפחה: פינצ'וק.

ממשפחת אבי (מליק) נרצחו: הדוד מנדל מליק, אשתו דבורה, שלושת בניהם - יעקב, אברהם-משה ואהרון - ובתם הינדה; הדוד יעקב יוסל, אשתו הניה, בנם ושתי בנותיהם - ציפה ואידה; דודתי פולה ובנה בן השמונה-עשרה איצ'ה מליק; הדוד לייבל, אשתו רייזל ושני ילדיו - בנו יואל ובתו פייגל'ה בת השתים-עשרה; בת-דודתי הניה מליק (שם נעורים אבינוביץ') ובנה (ראובן, בעלה של הניה, הצליח להינצל ונפטר בארגנטינה).

אנשים נוספים מהמשפחה שנרצחו בשואה: הדוד ברוך ואשתו רייזל פיאלקוף; דודה בסקה, הדוד יצחק ושלושת בניהם: פייבל, ישיע (ישעיהו) ולייבל. שם המשפחה: פינצ'וק. הם נרצחו בדיבין, ליד העיר קוברין; הדוד שמעון והדודה רוחל גובר, אנשי פנייבנו שליד העיירה לוביישוב, נרצחו בפנייבנו ב-1942.

ממשפחת בעלי (סנדר לנדא ) נרצחו בשואה: הרשל צבי לנדא, אביו של סנדר, בן שמונים וחמש. הוא נולד בדרווק שליד לוביישוב. היה נשוי לשרה. נרצח בלוביישוב ב-1942; שמואל לנדא, אחיו של סנדר, היה נשוי לשווה. נרצח בקובל ב-1942; דב לנדא, רווק, אחיו של סנדר, נרצח בלוביישוב ב-1942; חנה, אחותו של סנדר, נישאה לשלמה. נרצחה בקובל ב-1942; יחזקאל, אחיו של סנדר, בן ארבעים ושמונה, נולד בדרווק שליד לוביישוב. היה נשוי לחווה, ובנם שמעון היה בן השתים-עשרה. נרצחו בלוביישוב ב-1942; צילה סוקניק, אחותו של סנדר, בת שלושים וחמש, נולדה בדרווק שליד העיירה לוביישוב. היא, בעלה ובנם איצ'ה בן השלוש-עשרה נרצחו בקובל ב-1942; אסתר לנדא (לבית וסרמן), אשתו הראשונה של סנדר, ושני בניה – חונה בן השש וזאב בן השבע - נרצחו בקאמין-ק ב-1942.