נוֹלַד נַעֲרֵנוּ, לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת,

נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבֹּעַ יָמִים,

נַעֲרֵנוּ הַגֵּא! נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד!

אֵיך זָנַק אֶל מוּל חֶרְמֵש הַדָמִים!

משה טבנקין

חיימק'ה נולד בקיבוץ אפק, בי"ט בכסלו חשט"ו, 14 בדצמבר 1954. כבן הזקונים הוא הפך להיות בן השעשועים במשפחה. הוא היה תינוק ערני מאוד. בפעוטון, בשכבו במיטה, היה מזמזם לעצמו, מנדנד בראשו, מצייר ומכייר. בגן המעורב היה חיימק'ה בין הצעירים ביותר. הוא "תפס" את הקריאה והכתיבה רק משמיעה ומהתבוננות מהצד. הוא היה ילד ממושמע, שקט וביישני והגננות והמטפלות אהבוהו מאוד.

בגיל חמש וחצי העבירו אותו ישר לכיתה ב'. הוא "התאזרח" בין הגדולים בקלות, התחיל לקרוא הרבה ספרי ילדים וקשה היה לנתקו מהם. הוא התעניין במוסיקה, אהב סרטים וגילה הבנה בוגרת. היו לו זיכרון מפליא וכושר הבעה.

בבית הספר היה ילד נוח, חייכני, מצטיין בלימודים ועוזר למתקשים בשיעורים. חיימק'ה הצטרף לנבחרת הכדור-סל במקום והשתתף בכל האימונים והמשחקים. הוא מצא זמן למוסיקה וקריאה. למרות סגולותיו וכשרונותיו הרבים נשאר צנוע, כמעט נחבא אל הכלים. בכיתות הגבוהות היה מראשי "המרדנים" נגד מורים ונגד דברים, שראה בהם "מימסדיות" ואי צדק. גם כשהמורים לא ויתרו, הוא לא נכנע והיה עקבי עד הסוף.

חיימק'ה התגייס לחיל השריון. עשה מאמצים להיות טנקיסט. בזמן הראשון להיותו בצבא היה ביקורתי מאוד נגד יחסם של המפקדים הזוטרים ונגד השגרתיות והפורמאליות בדברים שהיו פעוטי ערך בעיניו.

יחד עם זאת היה ממושמע, צייתני ולא השתמט משום עבודה קשה. מצב רוחו עלה כשהגיע לקורס מפקדי טנקים, שם גילה את יכולתו וקיבל ציונים טובים.

חיימק'ה היה משפחתי מאוד, כתב הרבה מאוד להורים, לאחים, לקרובי המשפחה ולחבריו.

הוא לא זכה לראות את "תעודת הבגרות" שלו על ציוניה הגבוהים.

חיימק'ה נפל בתחילת מלחמת יום הכיפורים, בי"ב בתשרי תשל"ד ה- 8 באוקטובר 1973, בעיר קנטרה שעל גדות תעלת סואץ, עת נשלח עם חיילי קורס מט"קים לחסום את המצרים בחציית התעלה.