נולדתי ב-1910 בעיירה נסכיז', עיירה הנמצאת בדרך שבין קאמין-ק לקובל. הוריי היו מתתיהו (מת'ס) ונחמה. היינו חמישה ילדים בבית: שמואל (האח הגדול), ישעיהו, אני הייתי השלישי, חיים ואחותי פנינה (אינגברג) ז"ל. שמואל נפטר כאשר היה בן עשר, בזמן מלחמת העולם הראשונה. אבי היה אדם עובד, צַבָּע במקצועו; בחורף נסע לכפרים ועסק במסחר עגלות. לאבי היו שני אחים – משה וְקלמן. ביום פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא נסע לכפרים. נודע לאיכרים שהמלחמה פרצה, והם סברו כי הצבא יבוא ויחרים את הפרות; לכן הם הוזילו מאוד את מחירן. אבא קנה עדר של פרות והלך אִתן לנסכיז'. בדרך תפס אותו הצבא והחרים לו את העדר. הוא בא הביתה, ובבית לא היה מה לאכול. היינו מכינים לחם מקליפה של תפוח אדמה שנחתכה לפיסות דקות ומבלוטים, פֵּרות עץ האלון.

פנינה נולדה ב-1917. אבי חלה אז; באו רופאים אוסטרים כדי לבדוק אותו, והם קבעו כי צריך לנתח אותו. הם לקחו אותו לקובל, והניתוח הציל את חייו. התחלתי ללמוד בבית-כנסת אצל רב, והוא לימד את האלף-בית. לאחר תום המלחמה בא אלינו לעיירה מורה, ידיד המשפחה; הוא פתח סניף של בית-ספר 'תרבות' בנסכיז', ושם למדו לפי השיטה המקובלת אז. על כל דבר קטן הענישו בחומרה.

מצב הפרנסה לא היה טוב, וב-1920–1921 המשפחה החליטה לעבור לקאמין-ק. עברנו לעיירה, ואני הלכתי לבית-ספר 'התחייה'. כשהייתי בן שתים-עשרה וחצי, החליטו הוריי כי אני צריך ללכת לעבוד. אחי הגדול היה חולה ברגליו, ולכן לקחו אותי לעבודה. באותו הזמן הצטרפתי לתנועת 'השומר הצעיר'. לא הייתה לי בהכרח אידיאולוגיה שמאלנית; זו הייתה תנועה ספורטיבית בלבד והם לא התלהבו לקבל לשורותיהם אנשים עובדים, אך הם קיבלו אותי. הגיע מישהו (כנראה מוורשה) וארגן את הנוער במקום. בסניף נאסר עלינו לדבר אידיש. דיברנו עברית בלבד, ונערכו פעולות תרבותיות שונות. לעתים הגיע עיתון מהארץ ודנו בחדשות. אחר כך הגיעו שליחים מוורשה. אנשי הסניף יצאו למושבת קיץ; אני לא השתתפתי, אך ידוע לי שנערכו שם פעילויות תרבותיות שונות.

בהיותי בן שבע-עשרה או שמונה-עשרה יצאתי להכשרה חקלאית. עבדנו כמעט בחינם, אבל לא היה מה לאכול. ב-1928 אישרו אותי כמועמד לעלייה במסגרת מכסת הסרטיפיקטים שהייתה מוקצבת לעיר רובנה. עד שהתארגנו, פרצו ב-1929 המאורעות בארץ-ישראל [מאורעות תרפ"ט]; העלייה הופסקה עד ל-1933. בתקופה הזאת הייתי צריך ללכת לצבא הפולני, והייתה לי תעודת לידה אמיתית. החליטו לשנות את תעודת הלידה, ושינו אותה כך שכביכול אחי ואני היינו תאומים. לי הוציאו תעודת לידה, ולאחי לא הוציאו. ב-1933 אושרתי לעלייה ועליתי ארצה באופן חוקי, עם סרטיפיקט.

אני צבע במקצועי, ולמדתי את המקצוע תוך כדי עבודה. זכור לי מקרה שאירע באגם יזרקה בקרבת העיירה: בשבת בערב יצאו ארבעה-חמישה אנשים לאגם בסירה, וכולם טבעו; הייתה מישהי ממשפחת סטולר שטבעה. גם פועה פלוט הייתה ביניהם - היא ניצלה בזכותו של גוי שנכנס למים והציל אותה. הוא טען כי יש לו זכויות עליה מכיוון שהציל את חייה, ורצה להתחתן אִתה. בגלל המקרה הזה משפחתה עשתה מאמצים כדי שהיא תעזוב את העיירה ותגיע לארץ.

רוב ההורים בעיירה התנגדו לסניף 'השומר הצעיר'. כל ההורים היו דתיים, ואילו בני הדור הצעיר כבר לא היו דתיים. אמי התנגדה מאוד לעלייתי ארצה, בעיקר כי בארץ אוכלים חזיר; התנועה נראתה בעיניהם כתנועה של אפיקורסים [מתנגדים לדת] ואוכלי חזיר. לֶמָה קלורמן שלימים נהרג במלחמת השחרור סבל מזה מאוד, כי אביו הוציא אותו מהסניף בכוח. לי היו יחסים טובים גם עם לא יהודים; עבדתי במוסדות שונים והסתדרתי. לפני שעליתי ארצה, הלכתי להיפרד מהם; מישהו שאל אותי: "למה אתה עוזב?" מישהו אחר אמר: "הוא עוזב כי כל אחד הולך למקום שלו, למקום אליו הוא שייך."

המפלגות בקאמין-ק היו רק ציוניות. בנוסף ל'השומר הצעיר' הייתה גם תנועת 'החלוץ הצעיר', תנועה שהיו בה אלה שלא למדו בבתי-ספר של רשת 'תרבות'. הייתה גם קבוצה של אנשים מבוגרים יותר, 'פרייהייט'. כמו כן הייתה פעילות של אנשי 'בית"ר'.