נולדתי בקאמין-ק ב-1925. שם אבי – אברהם, שם אִמי - מרים. הייתי השלישית מבין חמש אחיות: זלדה הבכורה, ואחריה לאה, אני (נחמה, היחידה שנשארה בחיים מכל המשפחה), גולדה ופרל (פנינה). כאשר הגרמנים רצחו אותם, לאה הייתה בת עשרים, גולדה בת חמש-עשרה ופרל הייתה בת עשר. שם סבי מצד אִמי היה פנחס ושם סבתי חיה. היו להם שלושה ילדים - מרים אִמי, ושני אחיה - יוסף ואייזיק. שם משפחתה של אִמי היה ויינר. זכור לי כי לאבי, אברהם, הייתה אחות בלובלין. בנוסף גרו אִתנו סבי וסבתי. גרנו בבית של שני חדרים ומטבח, ולא הרגשתי צפיפות או מחסור כלשהו. אבא עבד כל יום לפרנסת המשפחה. המשפחה הייתה גדולה והחיים היו שלווים. הייתי חופשייה ואהבתי מאוד לעסוק בספורט - רכיבה על אופניים, נסיעה על גלגיליות (סקטים), סקי, החלקה על הקרח ובקיץ שחייה בנהר. אפשר להגיד שהייתה לנו ילדות שמחה וטובה ובלי דאגות. בעיירה גרו כ-4000 נפשות, מהם כ- 2500 יהודים. בני הנוער היהודים הלכו כולם לתנועות נוער כמו 'החלוץ' ועוד. הייתה פעילות תרבותית ענפה בעיירה, ושררה בה אווירת חלוציות וערגה לעלות לארץ-ישראל. אני זוכרת את דודי אייזיק שעלה ארצה עם אשתו מלכה ועם שני ילדיהם לפני פרוץ המלחמה, וכך ניצלו חייהם.

 

סיימתי את לימודיי בבית הספר הפולני, ובמהלך השנתיים של השלטון הסובייטי בעיירה למדתי רוסית. אחר כך באו הגרמנים.