נולדנו להורינו יעקב גורטנשטיין ופסיה לבית כצמן. היינו שלושה ילדים: שתי בנות (בתיה וסוניה) ובן, יוסף. הסבא והסבתא מצד אבא היו מלכה וברל גורטנשטיין. משפחתנו הייתה אמידה, ומצבה היה טוב בהשוואה לשאר היהודים שבעיירה. המשפחה עסקה במסחר, וסבא וסבתא היו בעלי אדמות בזמן שלטון הצאר. האדמות לא היו רשומות על-שמם, אלא על-שם גויים. במהלך השנים עברו בעיירה קאמין-ק הרוסים, הפולנים והבלחובצים. סבא ספג מכות מהבולשביקים, יצא לטיפול בגרמניה וחזר; הוא נפטר ב-1926 או 1927. סבתי ניהלה את העניינים - היא הכירה היטב את האצולה הפולנית, והייתה המתווכת היחידה בין האצולה לבין היהודים. עורכי-דין מפינסק באו לביתנו ומכרו אחוזה לשרשבסקי, סנטור יהודי עשיר מאוד. גם הוויבודה [ראש המחוז] קוסטק בירנצקי בא לביתנו; הלה הקים מחנה ריכוז לקומוניסטים. הוא התארח בבית ההארחה שסבתי הקימה. כאשר הייתה באזור התקוממות של קומוניסטים, אבא הולבש כגוי והוברח מהאחוזה. הסבתא שלנו הייתה פעילה מאוד וחכמה. היא באה מרטנה והייתה אשתו השנייה של הסבא.

הבתים בעיירה היו ישנים. הבתים של המשפחה היו בעלי קירות עבים מעץ, ובחצר היו אורוות ומקומות חניה לעגלות; חלקם נועדו עבור בני אצולה שבאו לצוד. באזור היו הרבה יערות ואגמים.

לסבא ולסבתא היו תשעה ילדים - ארבעה בנים וחמש בנות; לסבא הייתה גם בת אחת מנישואיו הראשונים. לילדיהם העניקו השכלה מסורתית. שני אחים של אבא עלו ארצה, ואח נוסף הגיע לארגנטינה מקובֶל. פנחס גורטנשטיין-גנני ויוסף גורטנשטיין-גנני עלו לארץ-ישראל - פיני עלה ב-1936 ויוסף עלה ב-1938. פיני היה איש 'השומר הצעיר', הצטרף להכשרה בברסט-ליטובסק ואחר כך היה ב'הגנה'. יוסף עלה לארץ-ישראל, כי ברח מהצבא הפולני. הוא היה גפיר [נוטר] אצל הבריטים. לכל אחד מהם שני בנים: אחד הבנים של פיני היה סגן אלוף בחיל האוויר, והשני סוכן ביטוח; בן אחד של יוסף הוא מהנדס תעופה, והשני חקלאי במושב. פיני היה אחראי על צרכנייה ופעיל מבחינה ציבורית. הוא מילא תפקידי מפתח בהסתדרות.

אִמנו הייתה ממשפחת כצמן מהעיירה פנייבנו. במשפחתה היו אנשים משכילים בעלי השקפת עולם שמאלנית; חלק מהם ברח לרוסיה. אימא שלנו הייתה סוציאליסטית ודגלה ברעיונות המהפכה הרוסית של 1905. לאִמנו הייתה אחות - שני ילדיה של אחותה, הניה ומנדל, עלו לארץ. הניה הייתה בקיבוץ נען, ואילו אחיה מנדל היה פעיל בתנועת 'החלוץ' וגובה בלשכת המס. להניה נולדו שני ילדים, בן ובת; הבת נפטרה, והבן – יוסי רבין - מנגן בקרן יער בתזמורת הפילהרמונית. למנדל יש בת אחת, סגנית מנהל בית-ספר.

הורינו היו שותפים בעסקים שונים. הם היו שותפים לבעלות על תחנת חשמל, ואבא עסק במסחר של עצים ודגים. היה להם גם זיכיון לטחינת קמח בעיירה, וברשותם הייתה טחנת קמח – הטחנה נשרפה, והם בנו אותה מחדש.

המשפחה הייתה מלוכדת. אימא פתחה חנות לצורכי משרד: למדנו בבית-ספר יסודי פולני עד לכיתה השישית, ואימא פתחה את החנות כדי לממן את המשך הלימודים שלנו. סיימנו את לימודינו בגימנסיה היהודית הפרטית עם זכויות ממשלתיות שבעיר קובל. למדנו שם עברית והיסטוריה. המורה להיסטוריה, ינושצ'ינסקי, היה יהודי. כל המורים בגימנסיה היו מגליציה, כי אצלנו במחוז ווהלין לא היו משכילים. על כל מורה בגימנסיה היה להיות בעל תואר שני (מגיסטר).