ראשיתה של העיירה קאמין-ק בימי הביניים, ככל הנראה במאה ה- 12 . העיירה הוקמה על גדות הנהר ציר, יובל של נהר הפריפט. כנראה היה מבצר במקום הזה. קאמין נזכרת ברשימת היישובים המבוצרים שהיו שייכים במאה ה-14 לקזימיר הגדול, מלך פולין. החל מראשית המאה ה-16 הייתה קאמין-ק רכושם של הנסיכים לבית סנגושקו, ואלה הוסיפו לשם משפחתם את התואר "קושירסקי".

יהודים נזכרים לראשונה בקאמין-ק ב-1569, אך יש לשער כי הם החלו להתיישב שם לפני תאריך זה. במאה ה-16 הם התפרנסו, בין היתר, מחכירת מיסים. החוכר העירוני לא רק חכר את הכנסות הבעלים של העיר או של העיירה הפרטית, אלא היה למעשה סוכנו ונאמנו של הפריץ וביצע חלק גדול מן הפעולות המנהליות באחוזותיו . ב-1607 נהרסה קאמין-ק עקב שרפה גדולה; בתים רבים נהרסו, ובהם גם בית המדרש. במסגרת ההתארגנות היהודית הקהילתית היה קהל קאמין-ק כפוף לקהל קובל, ונציגה של האחרונה ייצג אותו בהתוועדויות גליל ווהלין מסוף המאה ה-16 וְעד לביטול 'ועד ארבע ארצות' ב-1764.

מסוף המאה ה-16 ועד לאמצע המאה ה-19, במשך 250 שנה לערך, גדלה קאמין-ק לאִטה - מ-69 בתים ל-229 בתים ביישוב. בימי גזרות ת"ח ות"ט (1648–1649), בעת ביצוע הפרעות של בוגדן חמלניצקי ביהודי אוקראינה, פולין וליטא, היו בעיירה כמאה בעלי-בתים יהודים. באמצע המאה ה-19 היו בה ובכפרי הסביבה 862 יהודים, אך מספר זה ירד כעבור 20 שנה - כנראה בגלל שרפות ומגפות. בסוף המאה ה-19 גרו בקאמין-ק יותר מאלף יהודים, והם היו מרבית התושבים בעיירה. ב-1942 גרו בעיירה ובסביבתה כ-3000 יהודים . מבנים רבים בקאמין-ק היו עשויים עץ; בתי העץ עלו באש בשרפה גדולה ב-1927, ונותרו רק בניינים שהיו עשויים אבן .

בעיירה היה בית-מדרש גדול וכן כמה "שטיבלך"- בתי-כנסת של החצרות החסידיות, ובהן ה"טריסקער" שטיבעל, ה"סטעפיניער" שטיבעל ולאחר מלחמת העולם הראשונה נוסף גם ה"קוברינער" שטיבעל. בראשית המאה היו בעיירה כמה שוחטים, ובהם ר' דוד השוחט ובנו, ר' מוטל וְר' משה פלוט. היה גם חזן ושמו ר' יוסל . לאחר פטירת הרבנים וייסמן וגינזבורג כיהן מ-1921 רק רב אחד בקאמין-ק – הרב משה מרדכי פרלין. הרב פרלין היה דמות מיוחדת במינה . הוא נפטר בנובמבר 1940.